כמה מילים על המסע:

 

הבחירה במסע היא הבחירה לפגוש אותך ואת חייך בעומק.  לשים אותך במרכז ולתת לך מקום לצמוח ולהרפא. זו כוונת המסע ומה שעומד במהותו.

מרחב הצמיחה הוא הביחד… במסע אנחנו יוצרים מרחב אינטימי וקרוב, מרחב בו מוזמנת חשיפות, קשובים לקצב ולמידת החשיפות שמתאימה לכל אחד.

הביחד מהווה את מרחב רפואה. גם כמאתגר ומזמין, וגם כבית  מכיל, קשוב, תומך ואוהב.

ה"ביחד" מתקיים מעצם היציאה כקבוצה למסע והחיים המשותפים בו, מתקיים בטקסים שונים שנערוך לאורך המסע, בזמנים בהם נשב סביב האש נפגש ונדבר, ואפילו בזמני ההתבודדות.

הטבע מארח אותנו כמורה, מכשף עתיק שיודע את הדרך.

מאפשר לנו להיזכר ולהתחבר לטבעי שבתוכנו, לפשטות, להרפיה, לחיים פועמים.

​

​

מעגל האנשים כמרחב מרפא:

​

ניצור קבוצה שתלך דרך ביחד, נעמיק, נכיר, נבנה ביחד בית שמאפשר לכל מי ששותף לעבור את מה שמבקש בתוכו.​

​

לא תמיד פשוט להודות בהבנה הזאת, ולפעמים היא נמצאת כל כך עמוק בתוכנו שקשה לראות אותה, אבל הפחד להיות במלואנו, על כל הצדדים הקיימים בנו ולעיני אנשים אחרים, הוא ממנהלי החיים.

באותו הזמן - המפגש עם אנשים אחרים הוא אחת ההזדמנויות הגדולות שלנו לריפוי וללמידה, 

לצמיחה בתוכנו ובחיינו.

​

נצא למסע עם הבקשה שלנו, השאלה. הדבר שאנחנו מבקשים לפגוש ולשנות בתוכנו ובחיינו ברגע זה,

נצא למסע עם עצמנו.

המרחב הקבוצתי הוא האפשרות לשתף את מסעי עם אחרים, להתרחב במחיצתם. הוא גם האפשרות ללמוד לתת שותפות של עיניים טובות, של הקשבה ועדות למסעם של אחרים.

בתוך הביחד נוזמן להעמיק אלינו.

מעגל האנשים הוא כמו דוגמית של העולם, שבתוכו קורה קסם של ריפוי.

בתוך המעגל חלקים בתוכנו שלמדנו להסתיר, להקטין, להתאים או להתבייש בהם יכולים לקבל מקום, להחוות באור חדש, לקבל בית המאפשר בחירות חדשות בתוכי וקשר חדש ומיטיב יותר איתי.

נוכל לעשות עוד צעד באהבה אלי ולמי שאני.

​

ניתן מקום לנו בביחד כפי שמתאים לנו ומרפא לנו בכל רגע, כפי שאפשרי בתוכנו.

​

​​​

הטבע כמרחב ריפוי:

​

עצם הבחירה לעצור את שטף החיים והגירויים ולממש את החלום של "לפגוש את עצמי", "לבלות זמן איתי" ולצאת לטבע מאפשרת משהו עוצמתי, עמוק ועדין.

 

היציאה לטבע להתבודדות היתה קיימת בכל המסורות העתיקות ככלי המאפשר לאדם ללכת מעבר למוכר ביום יום, לקבל הדרכה והשראה מהטבע.

מאז ומעולם חיינו בקירבה גדולה לטבע ובשותפות איתו, כחלק ממנו. תיקשרנו איתו, חיינו בחסותו, היינו במערכת יחסים קרובה איתו. למעשה ההתרחקות שלנו מהטבע אירעה ממש לפני רגע קט במושגים של אבולוציה, ולכן משהו בתוכנו מכיר ומחווט לתקשורת ולימוד עם הטבע.

במסע נצא אל הטבע, "נפעיל" ונשתמש בחכמה הזאת שצפונה בתוכנו. נעורר את הזיכרון הזה שטמון בנו. נתבונן במראה השקטה שהטבע מעניק לנו, נעזר בו להזכר בטיבעי, בפשוט, במה שאמיתי לנו ובתוכנו.

ניתן לרבדים השאמניים-קיסמיים של המציאות, האלמנטים והטבעי לשקף  אותנו

ולאפשר לנו מרחב  של פגישה עם עצמנו. נעשה זאת בשהות בטבע, בטקסים ובזמני התבודדות.

עצם הבחירה לעצור את שטף החיים ולממש את החלום של "לפגוש את עצמי", "לבלות זמן איתי" ולצאת לטבע מאפשרת משהו עוצמתי, עמוק ועדין.